עלילה מסלול לא נולדה בשם הזה. עד גיל עשרים ושלוש קראו לה עלילה אל-מסרי, והיא הייתה דוגמנית קטלוגים חרוצה עם התמחות נדירה בלהיראות מאושרת ליד מוצרי חשמל.
היא הצטלמה עם קומקומים, מאווררים ומכונת כביסה אחת שלא הייתה מחוברת לכלום, אך התעקשה להרעיש בכל פעם שהצלם ביקש שקט. עלילה לא התלוננה. היא רצתה להגיע למסלולי האופנה בפריז, ובינתיים למדה כלל חשוב בתעשייה: אם אומרים לך שהמקרר הוא "השותף שלך לסצנה", אל תשאלי אם הוא מקבל יותר ממך.
ההזדמנות שלה הגיעה בתצוגת אופנה קטנה ביפו. אחת הדוגמניות נתקעה בפקק, והמפיק, רוני בלחץ, עבר בין חדרי ההלבשה וצעק:
"צריך מישהי לגובה! מישהי שיודעת ללכת ישר!"
עלילה הרימה יד.
"אני יודעת."
"יש לך ניסיון במסלול?"
"עברתי טסט ראשון."
רוני הביט בשעון והחליט שזה מספיק קרוב.
הבעיה הייתה שעלילה ידעה ללכת יפה רק כשאיש לא הסתכל עליה. ברגע שעלתה לבמה וראתה שמונים פרצופים מופנים אליה, היא נעצרה ליד הווילון כאילו שכחה בבית דבר חשוב, אולי את הביטחון העצמי.
מעצבת התצוגה, נעמי, עמדה מאחוריה ולחשה:
"עלי למסלול."
עלילה לא זזה.
"עלי למסלול!" חזרה נעמי, הפעם בקול שעבר דרך הרמקול הפתוח.
הקהל שמע: "עלילה מסלול."
מישהו בשורה הראשונה לחש, "זה השם שלה?"
עיתונאית אופנה שישבה לידו רשמה במחברת. בתחום שלה עדיף היה לתעד שם משונה מאשר להודות שלא שמעת.
עלילה עלתה לבסוף. היא עשתה ארבעה צעדים טובים, צעד חמישי זהיר מאוד, ואז הבחינה שבקצה המסלול עומד צלם שביקש ממנה לזוז מעט ימינה. היא זזה יותר מדי, דרכה על שולי השמלה ונעצרה.
במקום להיבהל, היא הרימה את הבד, הסתכלה על המעצב שישב בקהל ואמרה:
"אם רצית שאגרור אותך כל הערב, היית צריך להזמין אותי לדייט."
הקהל צחק. המעצב צחק פחות, אבל גם הוא מחא כפיים כששם לב שכולם מצלמים.
למחרת הופיעה תמונתה במדור אופנה תחת הכותרת: "עלילה מסלול גונבת את ההצגה ביפו."
עלילה התקשרה לעיתונאית כדי לתקן אותה.
"אני יכולה לפרסם הבהרה," אמרה העיתונאית, "אבל בכנות, עלילה אל-מסרי נשמעת כמו מי שמוכרת לי פול מיצרי. עלילה מסלול נשמעת כמו מי שצריכה את הביטוח."
עלילה שמרה את גזיר העיתון.
בשבועות הבאים קיבלה שתי הצעות עבודה בזכות התמונה. היא לא הפכה מיד לכוכבת, להפך. במשך שנה למדה הליכה, יציבה, החלפות בגדים מהירות ואת האמנות החשובה מכולן: להיראות כאילו נעליים כואבות הן החלטה אמנותית.
כשהסוכנות שלה הגישה מועמדות לשבוע האופנה במילאנו, הסוכן שאל באיזה שם לרשום אותה.
עלילה היססה.
"עלילה מסלול."
"זה שם במה?"
"זה משפט שמישהי צעקה עליי."
"מצוין," אמר הסוכן. "רוב הקריירות מתחילות ממשפט שמישהו צעק."
שנים אחר כך, כשהייתה דוגמנית בינלאומית, מראיינים ניסו למצוא משמעות עמוקה בשם. אחד טען שהוא מסמל את "הנרטיב הנשי בתוך המרחב האופנתי". אחר כתב שהוא מבטא "תנועה כעלילה ועלילה כתנועה".
עלילה מעולם לא תיקנה אותם.
רק נעמי, המעצבת מיפו, ידעה את האמת. בכל פעם שעלילה התעכבה מאחורי הקלעים, היא עדיין הייתה מציצה פנימה ואומרת:
"עלי למסלול."
ועלילה הייתה עונה:
"אני כבר שם. פשוט לקח לי כמה שנים להגיע."
