לעזרא חוט קראו במקור עזרא חיות, אבל בבית הספר עירוני ג' איש לא ידע זאת עד סוף שנת הלימודים. במערכת השעות הופיע שמו באותיות קטנות, התלמידים שמעו את המנהלת מציגה אותו במסדרון רועש, ומישהו מהשורה האחרונה הבין "עזרא חוט".
הכינוי נתפס מיד, בעיקר מפני שעזרא היה המורה הצנום ביותר במחוז. כשהיה עומד בפרופיל ליד הלוח, גם הגיר נראה אדם שהתבסס בחיים.
עזרא ידע על הכינוי ולא נעלב. הייתה לו מדיניות ברורה בענייני משמעת: אם תלמידים המציאו לך שם, סימן שהם לפחות זכרו מי אתה. הבעיה הייתה שהם לא זכרו שום דבר אחר.
בכיתה י'2 אף אחד לא הקשיב בשיעורי אזרחות. בכל פעם שעזרא אמר "הפרדת רשויות", מישהו הפריד את השולחן מהרגל שלו. כשניסה להסביר על זכויות הפרט, התלמידים דרשו את זכותם לצאת להפסקה שבע דקות מוקדם יותר.
לקראת ביקור המפקחת הודיעה לו המנהלת שעליו להכין שיעור לדוגמה.
"משהו חי," אמרה. "שיראו מעורבות."
"מעורבות במה?"
"באזרחות."
זו הייתה, לדעת עזרא, תשובה שאינה עומדת בשום מבחן חוקתי.
במקום להכין מצגת, הוא נכנס לכיתה והודיע שהתלמידים יקימו מדינה. הוא חילק תפקידים: ממשלה, אופוזיציה, בית משפט, עיתונות ואזרחים. לרועי, שלא הביא מחברת מאז חנוכה, נתן את משרד החינוך.
בתוך תשע דקות הממשלה הטילה מס על חטיפים, העיתונות פרסמה שלראש הממשלה יש שתי שקיות במבה בתיק, והאופוזיציה דרשה ועדת חקירה. בית המשפט פסל את המס משום שהשופטת הראשית הייתה חייבת לאחד האזרחים ופל שוקולד.
כשהמפקחת נכנסה, היא מצאה את עזרא עומד בצד ושותק.
"אתה לא מנהל את הדיון?" לחשה.
"אני מדגים להם מה קורה כשאף אחד לא מצליח לנהל אותו."
ואז פרץ המשבר האמיתי. ועד הכיתה, ששימש ממשלה, החליט להחרים את הטלפון של אחד האזרחים. בעל הטלפון התנגד, העיתונות צילמה, ובית המשפט גילה שאין חוקה.
כולם פנו לעזרא.
"נו, המורה, מותר להם?"
עזרא סירב לענות. הוא ביקש מכל צד לנמק, אילץ את הממשלה להציג מקור סמכות, ואת האזרח להסביר איזו זכות נפגעה. לראשונה באותה שנה התנהל בכיתה ויכוח של עשרים דקות בלי שמישהו השליך מחק.
בסוף השיעור המפקחת כתבה בדוח: "המורה כמעט אינו מורגש, אך מחזיק את כל השיעור."
התלמידים קראו את המשפט מעל כתפה והחליטו שזו הוכחה רשמית לכך שהוא חוט.
עזרא שמר את הדוח, אבל לא בגלל המחמאה. בחודש הבא ערך בחירות לוועד הכיתה לפי אותם כללים. רועי התמודד שוב, הפעם תחת הסיסמה "נכשלתי בחינוך, תנו לי אוצר", והפסיד בקול אחד.
בסוף השנה הגישה י'2 עצומה למנהלת להשאיר את עזרא גם בשנה הבאה. בראש הדף נכתב: "לכבוד הנהלת בית הספר, הנדון: עזרא חוט."
עזרא לקח עט, תיקן בשוליים ל"חיות", הביט בשלושים החתימות שמתחת והחזיר להם את הדף.
"עצומה תקינה," אמר. "שגיאת כתיב אינה מבטלת רצון ציבורי."
בשנה שלאחר מכן כבר הופיע במערכת השעות השם עזרא חוט.
הפעם זו הייתה טעות של המנהלת, אבל איש לא ביקש לתקן אותה.
