במחנה הבסיס של האוורסט כולם הכירו את מינה פלפו, אף שאיש לא היה בטוח מה בדיוק התפקיד שלה.
במסמכים הרשמיים נכתב: "אחראית רווחת מטפסים". הסוכנות הישראלית שארגנה את המשלחת תרגמה זאת ל"מטפלת הרים", ומינה אימצה את התואר ברצינות. בתיקה היו תחבושות, תה ג'ינג'ר, מד לחץ דם ושלוש חבילות טישו למי שיגלה בגובה שבעת אלפים מטר שהוא מטפס בעיקר בגלל בעיות עם אבא.
הקבוצה שלה כללה שמונה מטפסים ומדריך נפאלי בשם פמבה. שבעה רצו לכבוש את הפסגה. השמיני, רוני, נרשם מפני שאשתו אמרה שהוא אינו מסוגל להתמיד בשום דבר. עד מחנה 2 הוא כבר התמיד בעיקר בלספר את זה.
מינה לא טיפסה כדי להגיע לפסגה. היא טיפסה כדי לוודא שהאחרים אינם מקבלים החלטות חשובות כשבמוחם חסר חמצן. זה קרה לעיתים קרובות. במחנה 3 הציע אחד המטפסים להקים סטארטאפ לייצור קרמפונים עם בלוטות'. מטפסת אחרת הודיעה שתישאר לגור באוהל כי "השכירות פה אמנם גבוהה, אבל הנוף כלול".
בלילה שלפני הטיפוס האחרון הודיע פמבה שמזג האוויר מתקלקל. החלון לפסגה התקצר, והקבוצה תצטרך לנוע מהר ולחזור מיד.
רוני התנגד.
"אני לא יורד לפני שאני מצטלם למעלה," אמר. "כבר כתבתי פוסט."
"כתבת אותו לפני שהגעת לפסגה?" שאלה מינה.
"צריך לחשוב חיובי."
"צריך גם לחשוב עם בהונות."
בשעה שתיים בלילה הם יצאו. הרוח התחזקה, הפנסים סימנו טור דק בחשכה, וכל משפט דרש יותר אוויר ממה שהיה שווה. כמה מאות מטרים מתחת לפסגה רוני החל לפגר. הוא הכחיש זאת, מפני שעדיין היה לו מספיק חמצן להכחיש דברים.
מינה עצרה לידו. ידיו רעדו, תשובותיו נעשו איטיות והוא ניסה לחבר את רתמתו למקל ההליכה.
"אנחנו חוזרים," קבעה.
"כולם ממשיכים."
"כולם גם יודעים באיזה ציוד הם משתמשים."
רוני סירב. הוא דיבר על חלומות, הקרבה ועל מספר הלייקים הצפוי. מינה הקשיבה עד שהגיע לחלק שבו הפסגה "חייבת לו", ואז ניתקה את בקבוק החמצן הריק שלו, חיברה מלא והזעיקה את פמבה בקשר. יחד הם התחילו להוריד אותו.
כעבור כמה דקות רוני מעד ונפל על ברכיו. הוא היה מחובר לחבל, ולכן לא הידרדר אפילו מטר, אבל שני מטפסים מעליהם שמעו את הרעש ולא ראו דבר בתוך הרוח.
קול חרד בקע ממכשיר הקשר:
"מי נפל פה?"
מינה, שהתאמצה להעמיד את רוני, השיבה בקוצר נשימה:
"מינה פלפו."
הקו השתתק.
"מי?"
"מינה. פלפו."
"זה מה ששאלתי!"
למחרת, במחנה 4, הסיפור כבר עבר בין האוהלים בגרסה משובשת. לפי אחד המטפסים, מינה נפלה שלושים מטרים והצילה את עצמה בעזרת תרמוס. לפי אחר, היא השליכה את עצמה על רוני כדי לבלום אותו. בפועל, היא קיבלה מכה בברך ונאלצה להקשיב לו מתנצל במשך ארבע שעות, פציעה שפמבה הגדיר חמורה יותר.
הקבוצה ויתרה על הפסגה וחזרה בשלום. רוני מחק את הפוסט שהכין ובמקומו פרסם תמונה של מינה עם הכיתוב: "האישה שידעה מתי לא לכבוש."
כשחזרו לארץ, הזמינו אותה להרצות בפני מועדון מטפסים. המנחה ביקש לדעת כיצד נולד הכינוי שנדבק למשלחת: "מי נפל פה?"
מינה הביטה ברוני, שישב בשורה הראשונה.
"אף אחד לא באמת נפל," אמרה. "אחד פשוט היה צריך שמישהו יוריד אותו מהרעיון."
