מיכה מוד

בשלוש לפנות בוקר, אחרי שמונה שעות בחדר לידה, מיכל מוד הייתה מוכנה לשמוע כמעט כל דבר. שהתינוק בריא, שיש לו עשר אצבעות, שאפשר סוף־סוף לכבות את האור הפלואורסצנטי מעל הראש שלה.

בעלה, אורי, היה מוכן בעיקר להתעלף.

כשהמיילדת הניחה את התינוק על מיכל, הוא פקח עיניים, כיווץ את המצח כאילו החשבון בבית החולים כבר הגיע, ומיד נרגע.

"אוי, מי חמוד?" לחשה מיכל.

אורי, שעמד ליד המיטה עם כוס מים ביד אחת והטלפון ביד השנייה, שמע: "מיכה מוד".

"מיכה?" שאל. "החלטנו על מיכה?"

מיכל הייתה עייפה מכדי לנהל דיון. "כן, כן, הוא חמוד."

אורי הנהן ברצינות של אדם שקיבל החלטה היסטורית, וכתב בקבוצת המשפחה: "ברוך הבא לעולם, מיכה מוד."

בתוך שתי דקות נשלחו ארבעים ושבעה לבבות, שלושה סרטונים של דודות בוכות והודעה מסבא יצחק: "שם מצוין. קצר, מכובד, לא מתחכם."

הבעיה הייתה שמיכל דווקא רצתה לקרוא לילד יונתן.

בבוקר נכנסה הפקידה האחראית על טופסי הלידה. אורי, שעדיין היה משוכנע שנבחר שם, מסר לה אותו. מיכל ישנה. כשפקחה עיניים, הטופס כבר חיכה לחתימתה.

"למה כתוב פה מיכה?"

"כי זה השם שלו," אמר אורי.

"מי החליט?"

"את."

"אני אמרתי 'מי חמוד'."

אורי הביט בתינוק. אחר כך בטופס. אחר כך שוב בתינוק, כאילו קיווה שהוא יכריע.

"זה נשמע מאוד ברור בלילה."

מיכל דרשה לתקן מיד. אורי הלך למצוא את הפקידה, אך בדרך נתקל בסבתא רותי, שכבר הגיעה עם בלון שעליו נכתב בטוש: "מיכה שלנו". מאחוריה הופיע סבא יצחק ובידו שרשרת קטנה עם תליון בצורת האות מ׳. דודה ענת הזמינה בינתיים שמיכת תינוק רקומה, והאחיין שלה הכין שלט לדלת. השלט היה עקום, אבל השם נכתב בו נכון, הישג נדיר במשפחה.

"לא נורא," אמר אורי למיכל כשחזר. "עוד לא מאוחר לשנות."

מיכל הביטה סביב. ארבעה־עשר בני משפחה עמדו בחדר ולחשו "מיכה" לעבר תינוק בן תשע שעות, כאילו ניסו ללמד אותו להגיע כשקוראים לו.

ואז סבא יצחק הרים אותו. "מיכה'לה," אמר, "אתה יודע על שם מי אתה?"

"על שם בעיית שמיעה," השיבה מיכל.

במשך יומיים היא התעקשה על יונתן. במשך יומיים כולם קראו לתינוק מיכה. אפילו אחות במחלקה שלא הכירה את הסיפור נכנסה ושאלה, "איפה מיכה החמוד?"

מיכל נכנעה, בתנאי אחד: לעולם לא מספרים לו כיצד נבחר שמו.

המשפחה קיימה את ההבטחה כמעט שש שנים.

ביום הראשון בכיתה א' ביקשה המורה מכל ילד להסביר מאין הגיע שמו. כשהגיע תורו, מיכה קם ואמר בגאווה:

"אמא שלי בחרה אותו ברגע שראתה אותי."

מיכל, שישבה מאחור, חייכה.

אורי הוסיף בשקט, "בערך."

מיכה שמע אותו, הסתובב ושאל, "מה אמרת?"

"כלום," אמר אורי. "אמרתי שאתה חמוד."