איש לא קרא למוטי לוחים “מוט הילוכים” בגלל נהיגה פרועה. להפך. מוטי נהג כאילו על המושב האחורי מונחת קערת מרק השייכת לשופט מחמיר.
את הכינוי הוא קיבל בקיץ אחד, במונית ישנה עם מזגן שפעל רק בירידות.
מוטי היה נהג מונית מיוזע אך מסודר. הוא החזיק מגבת קטנה ליד בלם היד, חולצה להחלפה בתא המטען וטבלת עומסים שבה סימן אילו רחובות נעשים בלתי נסבלים אחרי ארבע. להזיע, לדעתו, היה טבעי. להזיע בלי תכנון היה חוסר מקצועיות.
יום אחד אסף מתחנת הרכבת את אביבה, מנהלת מתנ"ס, ושלושה ארגזים של לוחות תצוגה. במתנ"ס נערכה תערוכת “השכונה של פעם”, והלוחות נועדו לשאת תצלומים של מכולות שנסגרו, עצים שנכרתו ואנשים שעדיין התווכחו מי מהם הקים את ועד הבית הראשון.
“רק בזהירות,” אמרה אביבה. “הלוחות נשברים.”
מוטי קשר אותם בתא המטען והבטיח לנהוג בעדינות. באמצע העלייה לרחוב הגפן נשמע חריקה, ידית ההילוכים התרופפה ונשארה בידו.
מוטי עצר בצד.
“זה חמור?” שאלה אביבה.
“תלוי,” אמר מוטי, מביט בידית. “את ממהרת?”
אביבה מיהרה מאוד. פתיחת התערוכה נקבעה לשש, ראש העיר כבר אישר הגעה, ומניסיון קודם היה ברור שהוא מסוגל להגיע בזמן רק לאירועים שאין בהם כיסאות בשבילו.
מוטי התקשר ליוסי, בעל המונית והמוסכניק שטיפל בה. יוסי הסביר שהחיבור נשחק ושאפשר, בזהירות, לשלב הילוכים באמצעות הציר החשוף עד שיגיעו למוסך.
“עם מה?” שאל מוטי.
“עם משהו קשיח. לא האצבעות.”
מוטי פתח את תא המטען. בתוך אחד הארגזים מצא אביבה מוט עץ קצר ששימש לחיבור שני לוחות תצוגה. ברשותה, הוא עטף את קצהו במטלית, תחב אותו סביב הציר ובדק את התנועה כשהרכב עומד.
המוט התאים.
כך המשיכו השניים למתנ"ס: אביבה מחזיקה את הלוחות שלא ירעדו, ומוטי מחליף הילוכים בעזרת חלק מתערוכה על ההיסטוריה המקומית. בכל מעבר בין ראשון לשני הוא הזיע כאילו הוא עצמו דוחף את המונית בעלייה.
כשהגיעו, כבר חיכו בחוץ מתנדבים, ילדים, שתי סבתות וראש העיר, שבא מוקדם מפני שטעה בשעה.
אחד הילדים הצביע לתוך המונית.
“למה יש לך קרש במקום ידית?”
“זה לא קרש,” אמר מוטי, שיצא מהרכב וסחט את המגבת. “זה פתרון זמני עם אישור מבעלת הלוחות.”
אביבה צחקה. “מוטי לוחים המציא מוט הילוכים.”
השם עבר בין המתנדבים במהירות שבה עוברת בדיחה במקום שאנשים בו סוחבים ארגזים בחינם. עד סוף הערב כבר קראו לו כולם “מוט הילוכים”, כולל ראש העיר, שלא הבין את הסיפור אך לחץ את ידו בהתלהבות של אדם שסבור שמדובר בפרויקט תחבורתי.
למחרת יוסי התקין ידית חדשה. מוטי ביקש שישמור גם את מוט העץ בתא המטען.
“למקרה שזה יקרה שוב?” שאל יוסי.
“לא,” אמר מוטי. “אביבה ספרה אותו בציוד, ואני לא מסתבך עם המתנ"ס.”
