בבוקר שבו נעלם הפסיפס הרומי, דוקטור מיכה פרפו היה האדם היחיד באתר החפירות שלא נראה מודאג.
הוא עמד בתוך הבור, אכל אפרסק מעל כד חרס בן אלפיים שנה ואמר:
"פסיפסים לא נעלמים. אנשים פשוט מפסיקים לדעת איפה הם."
הפסיפס עצמו לא היה גדול במיוחד: דג כחול, שתי דמויות בטוגה וכתובת לטינית שאיש עדיין לא הצליח לפענח. אבל ראש המועצה כבר הזמין צלם, משרד התיירות שלח רחפן, ותלמידי כיתה ה' היו בדרכם לטקס חשיפה עם ארבעים בלונים בצורת עמודים קורינתיים.
אתמול בערב הפסיפס היה שם. בבוקר כיסה אותו מטר וחצי של אדמה.
מנהלת האתר, יעל, ביקשה הסבר.
מיכה הצביע על עקבות צמיגים ליד הגדר. "הטרקטוריסט מילא את שטח החפירה הלא נכון."
"איך ממלאים חפירה לא נכונה?"
"יש לנו שבעה בורות, שלושה שלטים שנפלו ורק טרקטוריסט אחד. סטטיסטית, זה כמעט הישג."
הבעיה הייתה שאיש לא ידע בדיוק היכן עבר גבול הפסיפס. מיכה ידע, כמובן, אך סירב להסתמך על הזיכרון שלו. "הזיכרון הוא כלי מדעי מצוין," אמר, "כל עוד לא משתמשים בו."
הוא פרש על שולחן מתקפל מפות, תצלומים וסרגל מתכת עתיק שהיה שייך לסבו, מודד קרקעות. בעוד שאר הצוות ניסה לשחזר את הסימון המקורי, מיכה בחן את הרגלי העבודה של כולם כאילו היו שכבות יישוב.
"הדלי של רותם תמיד משמאל לכיסא," מלמל. "הכיסא תמיד בצל. הצל זז מערבה. לכן הפסיפס צריך להיות..."
הוא נעצר והצביע על המקום שבו כבר עמדו הבלונים.
יעל הביטה בו. "אתה בטוח?"
"לא. לכן נחפור."
נציג המועצה התנגד. הטקס עמד להתחיל בעוד שעה, והשטח היה מכוסה דשא מלאכותי שנפרש לכבוד האורחים. מיכה הציע להזיז את הבמה. נציג המועצה אמר שהבמה מחוברת לחשמל. מיכה הציע להזיז את החשמל. בשלב הזה יעל שלחה את נציג המועצה להביא מים, משימה שלא דרשה ממנו להביע דעה.
הצוות גלגל את הדשא והחל לחפור בידיים. אחרי עשרים דקות הם מצאו קצה של בד יוטה. אחרי ארבעים דקות הופיעה הפינה הראשונה של הדג הכחול.
בדיוק אז נכנסו תלמידי כיתה ה' לאתר.
המורה שלהם עצרה מול המראה: במה עקומה, בלונים קשורים למריצה, שישה ארכיאולוגים בתוך בור ומיכה פרפו עומד באמצע עם אפרסק שני.
"סליחה," היא אמרה, "מי חפר פה?"
מיכה הרים את הראש.
"כן?"
"מה כן?"
"אני מיכה פרפו."
הילדים צחקו. המורה ניסתה להסביר שלא שאלה לשמו, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. אחד הילדים חזר בקול, "מי חפר פה? מיכה פרפו!" ותוך שתי דקות כל הכיתה דקלמה את המשפט בקצב של שיר אוהדים.
הפסיפס נחשף בזמן. הטקס התקיים בלי דשא, נציג המועצה נאם ליד ערמת עפר, ובתצלום הרשמי נראה מיכה מאחוריו כשהוא מנסה לברר מדוע אחת הדמויות בפסיפס מחזיקה משהו שנראה כמו קבלה.
למחרת הופיעה בעיתון המקומי הכותרת: "מי חפר פה? מיכה פרפו."
יעל גזרה אותה ותלתה במשרד. מיכה התלונן שזה לא מקצועי, ילדותי ופוגע במעמד הארכיאולוגיה.
שבוע לאחר מכן הוא הזמין קסדות חדשות לכל הצוות.
על החזית שלהן הודפס: "מי חפר פה".
על הקסדה שלו, באותיות קטנות יותר, נכתב: "תלוי באיזו שכבה."
