אניטה וטי קיבלה את הכינוי "המצילה הנועזת" דווקא ביום שבו לא נכנסה למים.
זה קרה בחוף קטן ליד נהריה, באמצע אוגוסט, כשכל עם ישראל הגיע לים מצויד באבטיח, כיסאות מתקפלים וביטחון מופרז ביכולת השחייה שלו.
אניטה הייתה המצילה החדשה בחוף. היא עברה קורס בהצטיינות, ידעה לזהות זרם סחף לפי צבע הקצף, ויכלה לשרוק בעוצמה שגרמה גם לאנשים בחוף הסמוך לבדוק אם עשו משהו אסור.
הבעיה הייתה שמהיום הראשון אף אחד לא הבין איך קוראים לה.
"אני אניטה וטי," הציגה את עצמה בפני מנהל החוף.
הוא כתב בטופס: "אני טבעתי".
אניטה תיקנה אותו.
הוא מחק, כתב שוב, הביט בתוצאה ואמר: "זה עדיין נראה כמו דיווח על אסון."
בתוך שבוע כל המצילים קראו לה "טבעתי". אניטה שנאה את הכינוי, בעיקר משום שבכל פעם שמישהו צעק אותו, שלושה מתרחצים נבהלו ושניים חיפשו ילד חסר.
ביום שישי אחד הים היה מסוכן במיוחד. דגל שחור התנופף מעל התחנה, ואניטה הסתובבה לאורך קו המים והרחיקה אנשים. רובם צייתו. אחד מהם, גבר בשם רפי שהגיע עם סנפירים מקצועיים וכרס חובבנית, החליט שההוראות מיועדות למי שלא שחה פעם עד שובר הגלים בבת ים.
אניטה חסמה אותו.
"אי אפשר להיכנס."
"אני שחיין מנוסה."
"עם הסנפירים האלה?"
"אלה סנפירי תחרות."
"כתוב עליהם 'מידה 39–42' בטוש."
רפי ניסה לעקוף אותה. אניטה לא התווכחה. היא לקחה את אחד הסנפירים מידו והלכה איתו לתחנת ההצלה. רפי דידה אחריה על החול החם, לבוש בסנפיר אחד בלבד, עד שכל הכבוד העצמי שלו התמקד בלא ליפול מול הילדים שלו.
באותו זמן נשמעה צעקה מהמים. נערה נסחפה מזרחה, מעבר לאזור הרחצה. אניטה זינקה לתחנה, מסרה בקשר את המיקום, ושלחה את יוסי, המציל הוותיק, על אופנוע הים. היא נשארה בעמדה, פינתה את הנתיב, כיוונה את יוסי לפי תנועת הזרם והזמינה צוות רפואי.
רפי הביט בה בתדהמה.
"את לא קופצת להציל אותה?"
"אם אקפוץ, יהיו שני אנשים במים ומציל אחד פחות על החוף."
כעבור ארבע דקות חזר יוסי עם הנערה. היא השתעלה, רעדה, אבל הייתה בהכרה. אניטה עטפה אותה בשמיכה, בדקה דופק ודיברה אליה עד שהחובשים הגיעו.
למחרת פרסם העיתון המקומי כתבה על האירוע. הכתב ביקש את שמה, ומנהל החוף הושיט לו את טופס הקליטה.
הכותרת שיצאה הייתה:
"אני טבעתי הצילה נערה בלי להירטב."
אניטה דרשה תיקון. העיתון פרסם אחד למחרת:
"אניטה וטי: המצילה הנועזת שנשארה על החוף."
מאז הכינוי דבק בה. לא משום שקפצה לגלים, אלא משום שהיה לה האומץ לעשות את הדבר הכי קשה בחוף ישראלי: לדעת מה היא עושה ולא להתרשם ממישהו עם סנפירים.
רפי, אגב, חזר כעבור שבוע לקחת את הסנפיר שהוחרם.
אניטה החזירה לו אותו רק אחרי שהבטיח להיכנס למים בדגל לבן.
"ואם אני בכל זאת אטבע?" שאל.
"אל תצעק את זה," אמרה. "מספיק קשה פה עם שם אחד כזה."
