טים סרולי היה הכדורסלן היחיד בליגה למקומות עבודה שהצליח להיראות מובס כבר בחימום.
הוא שיחק בקבוצת חברת הביטוח "מגן לעתיד", אף שבעיני טים העתיד היה לכל היותר הארכה מיותרת. הוא היה גבוה, זריז, וקלע מצוין באימונים. במשחקים, לעומת זאת, כל החטאה הפכה אצלו לדיון פילוסופי.
"זה לא נכנס," היה אומר למאמן.
"ראיתי."
"לא, יוסי. אני מתכוון באופן כללי."
ערב אחד שיחקה "מגן לעתיד" בחצי גמר הליגה מול מחלקת הגבייה של העירייה. אנשי הגבייה לא היו מוכשרים במיוחד, אבל הם שמרו כאילו לכל שחקן יריב יש חוב ארנונה.
שתי דקות לסיום, קבוצתו של טים פיגרה בנקודה. יוסי המאמן לקח פסק זמן וצייר תרגיל על הלוח.
"טים מקבל את הכדור בפינה."
טים הרים יד.
"ואם אחטיא?"
"ניקח ריבאונד."
"ואם לא?"
"נעשה עבירה."
"ואם הם יקלעו מהעונשין?"
יוסי הניח את הטוש. "טים, יש עוד שאלות, או שאפשר להפסיד בדרך המקובלת?"
המשחק חודש. התרגיל עבד בדיוק כמתוכנן, פרט לכך שטים, שקיבל את הכדור פנוי לחלוטין, החליט למסור. הכדור עבר לרוני מהנהלת חשבונות, שמעולם לא זרק מחוץ לקשת מפני שלטענתו "שלוש נקודות בבת אחת זה לא מסודר".
רוני קלע.
הספסל התפוצץ משמחה. טים התיישב על הפרקט ונאנח.
"למה אתה מיואש?" צעק לו יוסי. "אנחנו מובילים!"
"עכשיו יש לנו מה להפסיד."
נותרו ארבעים שניות. העירייה קלעה סל, רוני החטיא, ושמונה שניות לסיום הכדור שוב הגיע לטים. הפעם הוא היה מתחת לסל, לבד. הוא הביט בטבעת, הביט בשעון, ואז הבחין שאחד משחקני העירייה שרוע מאחוריו ותופס את הקרסול.
טים עצר. במקום לקלוע, הוא סימן לשופט והושיט יד ליריב.
הקהל צרח. יוסי המאמן הפיק צליל שלא הופיע עד אז בשום שפה.
השופט עצר את המשחק. התברר שהשחקן מתח שריר ולא נפגע קשה, אך בגלל העצירה חודש המשחק בכדור של "מגן לעתיד". נותרו שלוש שניות.
"עכשיו תקשיב לי," אמר יוסי לטים בזמן שהשופט החזיר את הקבוצות למגרש. "אתה מקבל כדור. אתה זורק. בלי לחשוב על החיים, על המוות או על תקנון הביטוח."
טים הנהן.
הכדור נמסר אליו. שני שומרים זינקו. טים זרק מעליהם, כמעט בלי להסתכל.
הכדור פגע בלוח ונכנס עם הבאזר.
ביציע ישב כתב הספורט המקומי, שביקש לאחר המשחק את שמו המלא.
"טים סרולי," אמר טים.
הכתב, שלא שמע היטב בתוך הרעש, שאל: "טים? תמסרו לי עבור טים?"
המשפט עבר בין אנשי הקבוצה והפך מיד לבדיחה קבועה. בכל פעם שמישהו פחד לקחת אחריות על הזריקה, הם היו צועקים: "תמסרו לי עבור טים!"
טים שנא את הכינוי. אחר כך התרגל אליו. לבסוף אפילו הדפיס אותו על חולצות הקבוצה, כי חברת הביטוח סירבה לממן מדים חדשים.
בגמר הוא קלע עשרים ושש נקודות.
הם הפסידו באחת.
טים קיבל את גביע השחקן המצטיין, הביט בו ואמר: "ידעתי שמשהו ישתבש."
