איתן מיך היה תקליטן חתונות מבוקש מהסוג שלא צריך לפרסם. אנשים שמעו אותו בחתונה של בת הדודה, לקחו כרטיס, איבדו אותו, התקשרו לבת הדודה, רבו איתה על התאריך ובסוף סגרו עם איתן שנה מראש.
היתרון הגדול שלו היה גם הבעיה הגדולה שלו: הוא ידע לקרוא קהל.
הוא ידע מתי הדודים מוכנים למחרוזת יוונית, מתי החברים מהצבא עומדים להרים את החתן בלי לבדוק שיש מעליו מאוורר, ומתי הכלה מסמנת בעיניים שאם יושמע עכשיו עוד שיר אחד שבחר אבא שלה, יהיו שני אירועים משפחתיים באותו ערב.
רק דבר אחד איתן לא ידע: מתי להנמיך.
מבחינתו, עוצמת הקול הייתה עניין רגשי. אם הרחבה מלאה, מגבירים כדי לחגוג. אם הרחבה מתרוקנת, מגבירים כדי להחזיר אנשים. אם בעל האולם ניגש ומצביע על מד הרעש, מגבירים מעט כדי שלא ישמעו אותו מתלונן.
בחתונה של נועה ואלעד, שנערכה באולם קטן ליד פרדס חנה, הבעיה הגיעה לשיאה. האולם חלק קיר עם מועדון ברידג' של המועצה האזורית. בשמונה וחצי החלו הקלפים שעל השולחנות לזוז מרוב בסים. בתשע ורבע כבר לא היה ברור אם שושנה הכריזה "שתי לב" או ביקשה עזרה רפואית.
מנהל האולם, בני, ניגש לעמדה.
"איתן, תנמיך."
איתן הסיר אוזנייה אחת. "מה?"
"תנמיך."
"להמשיך?"
"לא, תנמיך!"
איתן חייך, הרים אגודל והכריז במיקרופון: "ממשיכים בכל הכוח!"
בני משך את הכבל של המיקרופון. איתן חיבר חלופי. בני הוריד מעט את המגבר. איתן העלה דרך המחשב. בתוך עשר דקות התפתחה ביניהם תחרות טכנית שקטה, בזמן שמאה ושמונים אורחים רקדו לצלילי להיט בעוצמה שהתאימה לפתיחת מנהרה.
לבסוף נכנסה לאולם חוה, מנהלת מועדון הברידג'. היא הייתה אישה קטנה עם תיק בד ויכולת נדירה להשתיק חדר בלי להרים קול.
"הי, תנמיך," אמרה לאיתן.
איתן, שראה את בני מאחוריה, שאל: "עבור מי?"
חוה הצביעה על הקיר. "עבור כולנו. אבל בעיקר עבור איתן מיך."
הוא קפא.
"איתן מי?"
"מיך," אמרה. "ככה כתוב על המדבקה שלך."
איתן הסתכל על המחשב. המדבקה שעליו נשאה את שמו, "איתן מיכאלי", אבל הפינה הימנית התקלפה. נשאר רק: "איתן מיך".
הצלם, שעמד לידם, צחק ראשון. אחריו בני. אחר כך הכלה, שניגשה לברר למה הפסיקה המוזיקה. בתוך דקה כבר קרא חצי מהאולם: "הי, תנמיך עבור איתן מיך!"
איתן עשה דבר שאיש לא ציפה לו: הוא הנמיך.
לראשונה באותו ערב שמעו האורחים זה את זה. סבא של הכלה גילה שהוא רוקד כבר עשרים דקות עם המלצרית. החתן שמע את אמו מבקשת להחליף שיר והעמיד פנים שהמוזיקה עדיין חזקה מדי. מעבר לקיר, חוה הכריזה שלוש ללא שליט וזכתה במשחק.
למחרת העלה הצלם סרטון קצר מהאירוע. המשפט נשמע בו בבירור, וגם פניו הנדהמות של איתן. הסרטון עבר בין זוגות מאורסים, ואיתן החל לקבל טלפונים.
"שלום, זה איתן מיך?"
בהתחלה תיקן. אחר כך התעייף. כעבור שבוע הזמין לוגו חדש:
"איתן מיך - תקליטן שמרים את הערב, ומנמיך כשמבקשים."
המשפט האחרון לא היה מדויק, אבל בשיווק, כמו בחתונות, לא הכול חייב להיות בעוצמה מלאה.
