באתר הבנייה של מגדל העירייה החדש כינו אותה כולם "מרי צה", מפני שאיש לא הצליח לבטא נכון את שמה המלא, מה לין צה. היא הייתה פועלת נמוכה, חרוצה ועניינית, עם כובע קש רחב ופנקס קטן שבו רשמה כל דבר שהתבזבז: מסמרים, שקי מלט, דקות הפסקה והבטחות של מנהל העבודה.
במיוחד הבטחות של מנהל העבודה.
יום אחד הודיע המנהל, מר גאו, שהאתר חייב לסיים את יציקת הרחבה עד סוף השבוע. ראש העיר תכנן להגיע לטקס, והפסל שלו כבר היה מוכן - הישג מרשים, בהתחשב בכך שהמגדל עצמו עדיין נראה כמו ערימה של קרשים שמנסה להיזכר מה רצתה להיות.
הבעיה הייתה השינוע. ארבעה פועלים סחבו לבנים בסלים מן המחסן אל הרחבה, מרחק של מאה וחמישים מטרים. עד הצהריים הם היו עייפים, עד הערב הם היו כועסים, ולמחרת בבוקר שניים מהם הודיעו שכואב להם הגב והשלישי טען שכואב לו בן הדוד.
"צריך עוד עובדים," אמר מר גאו.
"צריך פחות סחיבה," אמרה מרי.
היא ביקשה מהנגר גלגל עץ ישן, בנתה מסגרת משתי קורות, חיברה לה שתי ידיות והניחה עליה שק חול. הכלי נטה מיד שמאלה ושפך את החול על נעליו של מר גאו.
"מצוין," אמר המנהל ביובש. "המצאת דרך מהירה ללכלך אותי."
מרי לא נעלבה. היא רשמה בפנקס: "גלגל צר מדי. מנהל רחב מדי."
בערב הרחיבה את המסגרת והעבירה את הגלגל למרכז. למחרת הצליחה לשנע שלושה שקים בבת אחת, אך בירידה הקלה אל הרחבה הכלי האיץ. מרי רצה אחריו, הפועלים צעקו, ושומר האתר זינק הצידה תוך שמירה מרשימה על כוס התה שלו.
העגלה נעצרה בתוך תל חול.
אחרי שתיקה קצרה אמר השומר, "מה שחסר לה זה בלם."
"מה שחסר לך זה לעזור," השיבה מרי.
הוא עזר.
יחד הוסיפו לרגלי המסגרת שתי קורות קטנות שאפשר היה להוריד אל הקרקע. בתוך יומיים כבר העבירו בעגלה לבנים, מלט וכלי עבודה. העבודה התקדמה במהירות, אבל נוצרה בעיה חדשה: כל פועל רצה להשתמש בה, ואף אחד לא רצה להחזיר אותה למחסן.
מר גאו ניסה לקבוע לוח תורנויות. בתוך שעה פרץ ויכוח בין צוות הטיח לצוות האבן, ושני הצדדים הציגו מסמכים שעליהם חתמו בעצמם.
לבסוף צבעה מרי על הידיות באדום: "מרי צה", והודיעה שהכלי יימסר רק למי שיחזיר אותו נקי ובזמן.
בבוקר הטקס הגיע ראש העיר לסיור. הוא ראה פועל דוחף את העגלה ושאל מהו הכלי המשונה.
הפועל, שהיה חדש באתר, הצביע על הכיתוב שעל הידיות.
"מרי צה," קרא בקול.
ראש העיר שמע "מריצה", הנהן בכובד ראש ואמר לסופר העירוני: "שם מוצלח. תרשום."
מרי פתחה את פיה לתקן אותו, אך מר גאו לחש: "אם ראש העיר נתן לזה שם, העירייה אולי גם תשלם עליו."
מרי סגרה את פיה.
העירייה הזמינה עשרים מריצות. מרי דרשה תשלום על התכנון, קיבלה אותו אחרי משא ומתן ארוך, ופתחה סדנה קטנה ליד המחסן. על השלט נכתב:
"מרי צה - כלי שינוע לפועלים שאין להם זמן לחכות לעוד פועלים."
רק סעיף אחד הופיע בתעודת האחריות:
"אין להסיע מנהלי עבודה בירידה, גם אם הם מבקשים יפה."
