אבי רון

אבי רון לא אהב את הכינוי "מלך ההפלות". הוא העדיף "טייס קרב בעל שיעור הצלחה גבוה", אבל בבסיס היו אנשים שהרגישו כי כל משפט מעל ארבע מילים הוא בזבוז דלק.

הכינוי נולד אחרי תרגיל אווירי שבו אבי הפיל ארבעה מטוסי אויב מדומים בתוך שבע דקות. המפקד לחץ את ידו, הטכנאים מחאו כפיים, ובחדר האוכל מישהו הניח לפניו כתר מקרטון שנגזר מאריזה של דגני בוקר.

אבי השליך את הכתר לפח.

למחרת חיכה לו כתר חדש, הפעם מצופה בנייר אלומיניום.

הוא השליך גם אותו.

ביום השלישי הגיע כתר עם רצועה לסנטר, מפני שטכנאי בשם גולן טען שציוד מבצעי חייב להיות מאובטח.

אבי הבין שלא ינצח בדרך הזאת.

הוא היה טייס מצוין דווקא מפני ששנא הפתעות. לפני כל גיחה בדק תחזית, מפות, דלק, קשר, מסלולי מילוט ושוב דלק, למקרה שמישהו הזיז אותו בזמן שבדק את המפות. הטייסים הצעירים צחקו על הרשימות שלו, עד שגילו שבזכותן הוא תמיד ידע איפה הם נמצאים, גם כשהם עצמם החזיקו בדעה אחרת.

בתדר המבצעי קראו לו "רון". זה היה קצר, ברור ולא נשמע כמו שום פקודה. הבעיה התחילה כשאל הבסיס הגיע צוות צילום להכין כתבה על התרגיל.

המפיקה ביקשה לצלם את אבי ליד המטוס.

"בלי כתר," אמר אבי.

"איזה כתר?" שאלה.

מאחוריה חלף גולן עם הכתר השלישי והעמיד פנים שהוא בודק לו את רצועת הסנטר.

במהלך הריאיון ניסתה הכתבת להוציא מאבי משפט חגיגי. היא שאלה על אומץ, על שליחות ועל התחושה ברגע ההפלה. אבי ענה על זוויות גישה, חלוקת קשב וחשיבותה של תחזוקה מונעת. אחרי עשרים דקות המפיקה לחשה לצלם שהמטוס כריזמטי ממנו.

בדיוק אז נשמעה אזעקת תרגול. כולם התבקשו לפנות את הרחבה, ואבי רץ לעמדת התדריך. הכתבת נשארה עם גולן ושאלה מי הטייס המרשים שזה עתה הלך.

"אבי רון," ענה גולן.

היא הביטה במטוס, ואז בגבו המתרחק של אבי.

"אווירון?"

גולן שקל לתקן אותה. הוא באמת שקל. אחר כך נזכר בשני הכתרים שבפח ואמר, "כן. ככה כולם קוראים לו."

באותו ערב שודרה הכתבה. הכותרת הייתה: "אווירון, מלך ההפלות שלא מפספס מטרה."

בחדר האוכל השתרר שקט כשאבי נכנס. איש לא העז לצחוק. אפילו גולן הסתכל בצלחתו בהתעניינות חריגה.

אבי הניח את המגש, התיישב ואמר: "אווירון זה לפחות כלי טיס. מלך נשמע לי לא מקצועי."

למחרת כבר הופיע השם על לוח הטיסות. בתוך שבוע צבע גולן מתחת לחלון תא הטייס סמל קטן: כתר עם כנפיים.

אבי דרש למחוק את הכתר.

את הכנפיים הוא אישר להשאיר.