הכינוי "הבסטיונר הסיני המשוגע" נולד בחדר ישיבות ממוזג מדי בפתח תקווה, ולכן כבר מתחילתו לא היה בו שום דבר סיני.
מירו עבד אז כטכנאי תחזוקה בחברת ביטוח. הוא היה אדם שקט, מסודר, ובעל אמונה עמוקה בכך שכל בעיה ניתנת לפתרון בעזרת מברג מתאים ושיחה תקיפה עם מי שהתקין את הדבר מלכתחילה.
באותו בוקר נערכה בחברה ישיבת הנהלה חשובה. המנכ"ל עמד להציג תוכנית קיצוצים בפני שלושים מנהלים, שני משקיעים ואדם אחד שאיש לא הכיר אבל כולם הניחו שהוא מהדירקטוריון.
חמש דקות לפני המצגת נתקע התריס החשמלי. השמש פגעה ישירות במסך, והמנכ"ל לא הצליח להציג את השקופית שכותרתה הייתה "שקיפות ארגונית".
מירו הוזעק למקום.
"צריך חושך," אמר המנכ"ל.
"צריך מנוע חדש," אמר מירו.
"אין זמן."
מירו בחן את החלונות. במרפסת השיפוצים הסמוכה עמדו לוחות עץ, גלילי בד וכמה מחיצות מתקפלות שנועדו לכנס שירות לקוחות. הוא ביקש אישור ממנהל התפעול, קיבל אותו בכתב — למירו היו עקרונות — והחל לבנות מול החלון מחסום מאולתר.
בתוך שבע דקות ניצב שם קיר קטן ומכוער להפליא.
"מה זה?" שאל אחד המשקיעים.
"בסטיון," אמר מירו.
הוא התכוון לומר "פתרון". למירו היה מנהג להחליף הברות כשהתרגז, וכרגע הוא התרגז על התריס, על המנכ"ל ועל העובדה שמישהו הביא לו מברג פיליפס כשביקש שטוח.
רוני ממשאבי אנוש שמעה "בסטיון", צילמה את המבנה ושלחה בקבוצת החברה: "מירו הבסטיונר שוב הציל את ההנהלה."
הישיבה התחילה, אבל כעבור רבע שעה מזגן התקרה החל לטפטף על המשקיע הלא מזוהה. מירו הזיז עציץ מתחת לנזילה, מתח יריעת ניילון לכיוון המרפסת וחיבר אותה באטבים למעמד של דגל החברה.
המים זרמו החוצה. הדגל נטה הצידה. המשקיע נשאר יבש.
"זה נראה כמו הנדסה סינית," לחש מנהל הכספים.
"אתה מתכוון יצירתית?" שאלה רוני.
"אני מתכוון שיש לזה שלושה אטבים, מקל מטאטא והוראות שאף אחד לא מסוגל לקרוא."
כשהמקרן התחמם יתר על המידה, מירו כבר איבד סבלנות. הוא פירק מאוורר שולחני מהמטבחון, כיוון אותו אל פתחי האוורור והזהיר את כולם לא לגעת.
עובד חדש, שלא הכיר אותו, בכל זאת נגע.
מירו הסתובב אליו ואמר בשקט: "אם אתה רוצה חשמל בשיער, תמשיך."
העובד התרחק.
עד סוף הישיבה נפוצה בחברה תמונה של מירו עומד בין קיר העץ, תעלת הניילון והמאוורר המפורק. מתחתיה נכתב: "מירו צה: הבסטיונר הסיני המשוגע."
מירו דרש להסיר את הכינוי.
רוני הסבירה שכבר מאוחר מדי: מחלקת השיווק הדפיסה אותו על ספל.
כעבור חודש עזבה החברה את הבניין. ביום הפינוי ניסו הסבלים לפרק את המחסום של מירו מול החלון. הם הוציאו ברגים, משכו לוחות, הזמינו מנהל עבודה ולבסוף התקשרו אליו.
"איך בנית את הדבר הזה?" שאל מנהל העבודה.
מירו שתק רגע.
"מי רוצה לדעת?"
זה יצא לו "מי רוצה".
ומאותו יום, בכל פעם שמישהו בחברה שאל מי רוצה קפה, שלושה אנשים הסתכלו אוטומטית לכיוון מירו למקרה שהוא עומד לבנות משהו.
